בובליל נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב "הפול"

החלטה

רקע:

1.ענייננו בבקשת התובע לפסילת חוו"ד המומחה הרפואי בתחום האורתופדי שמונה ע"י בית המשפט, ד"ר א. ארסבן.

במסגרת תביעתו לפיצוי בגין נזקי גוף, על פי חוק הפלת"ד מונה ד"ר ארסבן כמומחה אורתופד מטעם בית המשפט. המומחה נתן חוות דעתו. אחריה זומן ע"י התובע להיחקר עליה, ובמהלך החקירה קיבלו הצדדים המלצת בית המשפט לביצוע בדיקה חוזרת אצל המומחה. הבדיקה בוצעה, ובעקבותיה שינה המומחה הערכתו לנכות הצמיתה שנותרה אצל התובע כתוצאה מפגיעתו בתאונה, מ- 5% ל- 10%.

חוות דעת המומחה:

2.המומחה סקר בחוות דעתו את תולדות החבלה. התובע נפגע בתאריך 20/3/09 עת רכב על קטנוע והתנגש עם רכב טנדר. התובע נחבל בחזה, בגב ובכתף ימין. בבי"ח קפלן אובחנו: שבר פתוח בעצם השכם הימנים; שבר סגור בעצם הבריח מימין; שברים סגורים בצלעות 3-6 עם פצע פתוח בחזה מימין ומשמאל וחבלה ריאתית; שבר בחוליה D8.

התובע אושפז במחלקת כירורגיית חזה ואח"כ הועבר ליחידה לטיפול נמרץ נשימתי. לאחר שחרורו היה במנוחה משך 3 חודשים.

בסיכום חוות דעתו מציין המומחה, כי התובע סובל מקושי בכיפוף הגב, כאבים בגב תחתון בהליכה, בעמידה ובישיבה ממושכים. כן מציין כאבים בקרסול ובכתף ימין.

עם זאת, כל שקבע המומחה לתובע, היא נכות צמיתה בשיעור של 5% בגין שבר דחוס בחוליה D8, בהתאם לסעיף 37(8)א למבחני הנכות, המדבר על "שבר של גוף חוליה שהתרפא – א. בלי תזוזה ניכרת ובלי הגבלת התנועה של עמוד השדרה בקרבת חוליה זו."

חקירת המומחה:

3.כאמור, התובע, שלא היה שבע רצון ממסקנותיו של המומחה, זימן אותו לחקירה.

בחקירתו, הגדיר המומחה את הפגיעה בתאונה כפגיעה "די קשה", כפי שניתן גם להתרשם מהסקירה לעיל.

המומחה נחקר על האופן בו ביצע את הבדיקה הקלינית באשר לתנועות עמ"ש מותני, וציין כי בדק בהסתכלות "בעין" את התנועות של הגב, בכפיפה קדימה ואחורה. המומחה אישר כי קיימת שיטת מדידה של התנועות הנקראת "שובר", אך נראה שלא ביצע את הבדיקה לפי שיטת "שובר", והסתפק בהסתכלות המבוססת על ניסיונו המקצועי, הגם שהוא מאשר כי בדיקה בהסתכלות, "ברור" שאינה מדויקת, אם כי עדיין ניתן לקבוע אם המצב תקין אם לאו. לעומת זאת, וכפי שהסביר המומחה, בשיטת "שובר", ניתן למדוד את הגב באמצעות סרט כשהגב ישר, אח"כ מודדים את הגב בכיפוף, ואם ההפרש אינו עולה על 5 ס"מ לערך, כי אז המסקנה שהחולה סובל מהגבלה בגבו.

4.באשר לבדיקה בהסתכלות, כיפוף קדימה, כשהחולה מגיע עם ידיו עד הקרסוליים נחשב למצב תקין. כשנשאל המומחה, הרי מצא שהתובע הגיע עם ידיו עד לשליש האמצעי של השוקיים, ייחס זאת המומחה למידת שיתוף הפעולה, אף שבחוות דעתו לא ציין כי התובע אינו משתף פעולה או מתחזה, וכיו"ב.

5.המומחה השיב בחקירתו כי בטוח הוא כי ביצע לתובע גם מבחן "שובר", אלא שבלבי ספק רב באם מבחן כזה אכן בוצע. הדברים לא צוינו בחוות דעתו, וסביר להניח כי אילו אכן בוצעה בדיקה זו, הדבר היה מוצא ביטויו בחוות הדעת; כי הרי פורטה בחוות דעתו טבלה סדורה באשר לבדיקה הקלינית שביצע המומחה, על כל פרטיה ומבחניה.

בהמשך חקירתו, המומחה בעצמו מעלה ספקות והרהורים, באם אכן בדיקת "שובר" בוצעה על ידו לצורך הכנת חוות דעתו, ואף מביע נכונות לבצע בדיקה חוזרת בשיטת "שובר".

6.במהלך החקירה הוצג למומחה צילום רנטגן לגב מתאריך 25/12/12, שלא עמד לעיונו בעת שערך חוות דעתו, ובהמשך נשאל המומחה, והוא אישר, כי לאחר עיון במסמכים הרפואיים ובצילום הרנטגן הנ"ל, המסקנה היא שמדובר בשבר אמצעי בחוליה גבית D8, וכי מצב זה שונה ממה שראה קודם.

המומחה מוסיף:

"אם הייתי מוצא כאן הגבלה בתנועות, אז הייתי יכול להעלות את אחוזי הנכות ל- 10%, אבל כאן מאחר ולא מצאתי את ההגבלה אז השארתי את זה כסעיף של השבר הדחוס." (עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 3-4).

אומר במאמר מוסגר, כי קביעה זו אינה מקובלת עלי ומעוררת ספקות ותהיות, נוכח העובדה שאכן נמצאה הגבלה במידת מה בתנועות עמ"ש מותני, כפי שצוין לעיל. מה גם שהמומחה מאשר כי זכה לשיתוף פעולה מצד התובע בעת ביצוע הבדיקה.